המוזאון ההיסטורי בערד
דף הבית > אודותינו

עמיר אברהם ז"ל

אברהם נולד בירושלים ולאחר שנה עברה משפחתו לגור במושבה מגדיאל, שם עברו עליו חייו כילד ונער.
בשנת 1948 והוא בן 17 גויס לצ"הל ושרת כנהג במסגרת הגדנ"ע. ב – 1953 החל לעבוד ב"אגד" כנהג שכיר וכעבור שנתיים התקבל כחבר באגודה.
ב – 1954 נשא את רחל גינזברג חברתו לאישה והם עברו לגור בהרצליה, שם נולדו ענת בתם הבכורה וגליה. בן הזקונים דני נולד בערד.
בשנת 1962 נפתחה באגד הרשמה לנהג חלוץ שיסכים לעבור לגור ביישוב החדש ערד. אברהם נרשם ברשימה זו עם עוד כשישה אנשים נוספים. לאחר זמן מה כשהגיע "רגע האמת" התחרטו כל השאר ורק אברהם הגיע למעשה לערד על מנת לאות את המקום. ראה והתאהב. תוך שבועיים בספטמבר 1963 "נחתה" המשפחה הצעירה בערד. הגעתו של אברהם כתושב ערד הייתה בעצם פתיחתו של סניף "אגד" בערד – סניף של איש אחד. אברהם היה הנהג, המנהל, המכונאי, והמנקה, הוא גם היה זה שדאג לתלות לוחות זמנים ברחבי הישוב, ומהקיוסק של "לילו" פיקח על זמני היציאות. לא הייתה אז תחנת אגד, הבית שלו היה בעצם "אגד". כולם קראו לו "עמיר" ותושבים היו מתקשרים אליו הביתה לברר מתי יוצא אוטובוס ל.. . גם כאשר היה סניף בערד המשיכו עוד להתקשר לביתו כדי לברר זמני נסיעות.
במשך השנים העיירה גדלה ואברהם הקים סניף אגד לתפארת. בשנת 1986 פרש לגמלאות והוא בן 55.
אמנם פנסיונר אבל בכושר טוב. שערותיו השחורות עדיין על ראשו והוא צועד יום יום ברגל מביתו בשכונת חצבים למרכז העיר. אברהם היה איש חרוץ וחיפש תעסוקה. לא אהב לשבת בטל ולכן לקח על עצמו אז להפעיל יחד עם רעייתו רחל, את סניף אגד חבילות בערד ובמקביל עבד חצי יום בחנות השעונים המיתולוגית דאז "פלג".
כשהיה אברהם בן 58 נתגלו מספר גידולים סרטניים בראשו. זו הייתה ההתחלה של הסוף, של סבל ועצב, עד שפתיל חייו כבה והוא בן שישים וחודשיים. אברהם נקבר בערד.
חסרונו השאיר חלל וגעגוע רב בלבנו – בני משפחתו. בשנות חייו הספיק להיות גם סבא טוב ואוהב לשלושה בנים של בתו ענת ונכון לשנת 2003 נצטרפו למשפחה בת ובן של בנו דני. הם לא זכו להכיר וליהנות מסבא אברהם והוא לא זכה ליהנות מהם. יהי זכרו ברוך.
מדברי הבת גלי: אני לא אובייקטיבית אני "רק" בת שרוצה לספר שאבא היה אבא הכי טוב שילד יכול לבקש. לאבא שלי הייתה שלווה וחוכמה לקבל דברים כמו שהם - מה שהיום אנשים הולכים לסדנאות "מודעות" כדי ללמוד. הוא תמיד שם בשבילנו, אוהב, עוזר ומבין, לא שופט ולא זועף. תמיד ידעתי שלא חשוב מה יגידו ו/ או יעשו לי "בחוץ" בבית אבא בקולו השקט והרגוע יגיד לי תמיד: "אל תפחדי מהפחד". והמסר שניסה להעביר לי היה לקחת הכול בקלות – לזרום.

"yankale gilad
נולד 15.10.1931
נפטר , 23.12.1991 קבור בערד

 

לדף הבית