המוזאון ההיסטורי בערד
דף הבית > אודותינו

סורקיס מנחם ז"ל

בן שלמה ופרומה סורקיס. מנחם היה הבן הצעיר למשפחה בת שישה ילדים. כבן זקונים היה חביב על כולם וכבר מגיל צעיר גילה כשרון לתקן כל דבר בבית. אהב מאוד בעלי חיים ויחד עם אחיותיו ואחיו למד בבית – ספר לא יהודי, אבל בבית שמרו על הדת והמסורת היהודית. בקיץ 1941 גורשו היהודים מהעיר וכך החלה המשפחה בנדודים, תלאות, מחלות ורע וכל העת שמרו על אחדות המשפחה. ההורים נפטרו אחד אחרי השני ונשארו שישה יתומים. מנחם ואחיו מכאל נלקחו לבית יתומים ומשם היו אמורים לעלות לארץ. כשהיו על הרכבת, קבל אחיו התקף פנדציט, והורידו אותו באלונקה. מנחם ראה, קפץ מהרכבת ולא הסכים לנסוע בלעדיו. אותה אניה שהיו אמורים לעלות איתה לארץ (סטרומה) הוטבעה ע"י הבריטים.
ושוב לאחר תלאות נפגשו ילדי המשפחה. מנחם ואחותו נשלחו ע"י עליית הנוער לכפר ילדים בהולנד – הפלדורן. שם למדו כשנה וחצי עד לעלייתו לארץ באניה "נגבה", ב – 18.10.1948. תחנה ראשונה היתה בכרכור במחנה עלייה, שם גילה מנחם שאפשר לעבוד בקטיף תפוזים ולהרויח כמה גרושים ולעזוב את מחנה העלייה. מנחם הגיע לגבעתיים ושוב התאחדה המשפחה. מצא עבודה בבניין והצטיין בעבודת "הטפסנות" ואז גוייס לצ.ה.ל. לחיל הנח"ל ושרת במפקדת פקוד הנח"ל. כנהגו של מפקד הפקוד נתנה לו הזדמנות להכיר את כבישיה וישוביה של הארץ, מהצפון ועד אילת בדרום. כשהשתחרר עבד כנהג על משאית של הסוכנות היהודית בכל האחזויות. לפני מותו אסף אבנים מיוחדות בגליל והביא ותם לחצרינו. ילדיו הקימו את המצבה בבית העלמין מאותם אבנים. (ראה בתמונה). משפחתו אחיו ואחיותיו הקימו גן קטן לזכרו לא רחוק מהצריף שם גר עם משפחתו בבואם לערד.
ב – 30.3.1954 התחתן עם רוחלה לבית נוביק – אבינחם. עבר לעבוד "במחצבי ישראל", וכשהתפרקה החברה רכש עם שותף משאית, ולתקופה קצרה כאשר עבד באילת גר עם משפחתו באילת. כשנסתיימה שם העבודה ירד לעבודה בסדום.
בשנת 1961 קבל רשיון לכריית מלח מהר המלח, וכך נרקם הרעיון להעביר את המשפחה דרומה. היינו כבר משפחה עם שלושה ילדים:רונית ילידת 1956, אחיקם יליד 1958 ושלומיק יליד 1961. ינון נולד בערד ב – 1973.
שמענו על הקמת עיר חדשה ומנחם נסע לבדוק, ומאוד רצה שהמשפחה תהיה קרובה. מנחם עבד כמנהל עבודה ב – ב.C.A.C בחברה האמריקאית, וב – 15 לינואר עברנו לגור בערד.
במסגרת בנה ביתך בנה מנחם במו ידיו את ביתנו ברחוב ההר 7. אהב מאוד לעבוד בעץ ובנה את רוב הרהיטים בבית. (למרות שמעולם לא למד נגרות). בתקופת המיתון עבד בציוד מכני כבד.
תמיד היה אומר שאינו אוהב עצלנים ואוכלי לחם חינם, וכך חינך את הילדים לעבודה ויצירה ואהבת הארץ. כשהתחילה נהירה של ישראלים לנסיעות וטיולים לחו"ל, תמיד אמר שיש לו סדרי עדיפויות ויש בארץ מקומות יפהפיים אותם הוא מעדיף. אהב את שירי ארץ ישראל, הכיר את שמות כל הזמרים ובאוטו היו לו תמיד קלטות להם האזין בנסיעותיו הארוכות עקב עבודתו. יום שישי היה קודש למשפחה.
מנחם היה בשלן ואהב להכין מיני תבשילים האהובים על בני המשפחה. היה אבא וסבא מסור ודאגן.
יהי זכרו ברוך.

"yankale gilad "yankale gilad
נולד 24.7.1931 צרנוביץ (זודקה)
נפטר 28.4.1996 ט' אייר תשנ"ו קבור בערד

 

לדף הבית