המוזאון ההיסטורי בערד
דף הבית > אודותינו

סיפורי ראשונים – משפחת אבנרי

העתקנו את מקום מגורנו מתל-אביב לערד בחודש דצמבר 1962.
קבלנו את הצריף שמספרו 1/ 22 .הצריף/ אסבסטון שהינו דו משפחתי , שיכן בחלקו השני את משפחת רחמים, אסתר ונתנאל.
מדוע בחרנו לבוא לגור בערד ? וכמה פרטים היסטוריים...
בהיותנו תל-אביביים מושבעים, מעולם לא שאפנו ולא העלינו בדעתנו לעזוב אותה. אלא שהגורל רצה אחרת ובשלהי 1961, ערד, עיר חדשה במדבר, תפסה תאוצה ו"שטחים" נרחבים בתקשורת. סיסמאות כמו "נוער הזהב רד לנגב.." " מגרש חינם לבונה ביתו בערד.". " העיר הראשונה המתוכננת תקום בנגב", ובעיקר בן – גוריון שהווה מופת ומודל בירידתו לשדה בוקר. – כל אלה היוו כר נרחב לדמיוננו, והחלטנו לנסות ולקפוץ ל"בריכה" הזו.לאחר ברורים במשרד העבודה, שהיה אחראי מטעם הממשלה לפרויקט, ואשר משכנו היה בקריה בת"א, אצל מר זהר גינדל שהיה הנציג מטעם, הסתבר לנו שאנו מתאימים מבחינת הגיל והעיסוק.
היינו זוג צעיר בשנות ה – 20 לחיינו. הורים לשתי בנות- יפעת בת 5 ואדוה בת 3. אבנרי בעיסוקו – מפעיל בגר (עגור) ואני גננת – בוגרת סמינר לוינסקי בת"א. אבנרי השתלב כבגריסט בחברת C.A.C האמריקנית שבנתה בזמנו את הסכרים בים המלח.
במשך חצי השנה הראשונה המשכתי להתגורר בדירתנו בת"א, ואבנרי היה מגיע הביתה אחת לשבועיים. מאחר שראינו כי טוב עברנו בתום שישה חודשים לערד. לא תארנו לעצמנו אז שהשהיה כאן תארך מעבר לשנה – שנתיים. הפרידה מהמשפחות , מהמון חברים ובעיקר מאורח חיים והווי תל-אביב שהיינו מורגלים בו ולא דמה אפילו במעט לאורח החיים כאן היו סיבה מספקת לשיקול שכזה.
אלא המציאות היתה שונה וחזקה מעבר לכל שיקול אחר.
המדבר על מרחביו הענקיים, השקט, האוויר הצח, השמיים זרועי הכוכבים ששום בית דיזנגופי לא קוטע את הקו המתמשך שלהם, האנשים הנפלאים שפגשנו כאן, דחפו אותנו להיות שותפים לאתגר ולשותפות של בניית עיר במדבר, מחיתולים, מאין , משום דבר. נשאבנו למערכת יחסים של כובשי המדבר ונכבשים על ידו. עם השנים היתד הארעית הפכה לדירה בבית אבן ולבסוף לווילה פרטית בשכונת חצבים על מגרש שהגרלנו בתכנית בנה ביתך. בתאריך 6.6.68 נולדה אמי, בתנו השלישית, בביה"ח סורוקה.
בספטמבר 1968 עברנו מהאסבסטון לדירת פטיו. ב – 1979 סיימנו את ביתנו בשכ' חצבים ועברנו להתגורר בו, מאז ועד עצם היום הזה.
בעבודה: - אבנרי סיים את עבודתו בחב' האמריקאית ויחד עם צביקה ברון, שייקה יסינובסקי, עוזי כץ ועמירם כץ, יסדו את חברת "תור ערד" לסיורי מדבר. המיתון ומלחמת ששת הימים ביוני 1967 קיצרו את ימיה והיא גססה ומתה ב – 1968.
בהמשך – נתן שרותי טיסה מטעם חב' "כנף" ואח"כ "ארקיע" – לנחיתות של מטוסים קלים באזור ים – המלח. לבסוף עבד כמפקח ב"רשות הגנים הלאומיים"
ב – י' תשרי תשמ"ו – 25 לספטמבר 1985 נירצח על ידי שלושה טרוריסטים בעודו עוגן בנמל לרנקה בקפריסין. על היכטה "פירסט" היה זוג חברים נוסף מחיפה, משפ' פלצור שנרצחו גם כן. אבנרי הובא לקבורה בערד.
תמר – רכזת תרבות בחבל ערד ומוציאה לאור של המקומון "מה נשמע בערד". עם סיום התפקיד השתלבתי במערכת החינוך והייתי גננת לגילאי חובה. בהמשך יצאתי לגמלאות ועבדתי ב"רותם דשנים" כ-3 שנים בתור מזכירת הפרויקט שהיה בהקמה. עברתי לתיכון כעוזרת ולאחר מכן כאחראית מערכת במקום רות פז. המשכתי בחטיבת אלון כרכזת ספריה ומועדון. במשך שנתיים ניהלתי את מרפאת "נרקיס" בשכונת ראשונים.
הבנות: יפעת – עברה להתגורר באשקלון לאחר נישואיה להלל. אדוה ואמי – נשארו להתגורר בת"א לאחר שסיימו את שירותן הצבאי.
במרץ 1992 פגשתי את ידידי ורעי מאז שקי, ומאז ועד היום אנו יחד – ושלא יגמר לעולם.

"משפחת אבנרי "משפחת אבנרי

 

לדף הבית