המוזאון ההיסטורי בערד
דף הבית > אודותינו

משפחת אליעזרא שמעון (ז"ל) ואסתר (תבדל"א)

שמעון ז"ל ואסתר הגיעו לערד בשנת 1962 . שמעון עבד במפעלי ים המלח, טייח (עצמאי). אסתר – עובדת נקיון בעיריית ערד + כובסת לתושבי ערד.
לאחר מספר שנים פתחו את חנות "נעלי ניצחון" בשכונת הראשונים ואח"כ עברנו למרכז המסחרי.רק לפני כשנתיים נסגרה החנות לאחר שאסתר יצאה לגמלאות.
במהלך שנת 1962, שמענו על היישוב החדש, ערד, המוקם בנגב. רצינו להיות חלוצים ולקחת חלק בהקמתו. בשנים הראשונות, היתה ועדת קבלה ליישוב. הגשנו מועמדות אך דחו אותנו, מאחר והיו לנו חמישה ילדים ונחשבנו למשפחה מרובת ילדים. אך התעקשנו ולבסוף התקבלנו.בסוף שנת 1962 הגענו לערד מטבריה והיינו המשפחה מספר 11 ביישוב.בבוקר אותו יום העמסנו את חפצינו על משאית וגם אנחנו "הועמסנו" על אותה משאית. נסענו יותר מ – 8 שעות כדי להגיע לערד. הדרך מבאר שבע לערד היתה דרך עפר, וכצפוי, כשהגענו לערד, היינו אנו והחפצים שלנו, מכוסים באבק לבן.
כשהגענו, היו מעט מאוד ילדים בערד ולכן בבית הספר שנפתח למדו ילדים משתי קבוצות גיל בכל כתה. כך יצא שאבי, שהיה אז בן 7.5 ולמד בכתה ב' ועליזה, שהיתה בת 6 ולמדה בכתה א', למדו עם אותה מורה ובאותה כתה.
יקי שהיה בן 10 נכנס לכתה ', מכאל שהיה בן 8.5 נכנס לכתה ג' וירדנה, שהיתה בת 4.5 נכנסה לגן. שיכנו אותנו בצריף בן 3 חדרים, בראשונים 2/ 23. לאחר מספר שנים, קבלנו גם את חלקו השני של הצריף, מאחר והילדים גדלו והיה מאוד צפוף בצריף הקטן למשפחה בת 7 נפשות.
יקי היה הילד הראשון שחגגו לו בר מצווה ביישוב. חגגנו זאת באולם הקולנוע של הופמן. אחריו היו מכאל ואבי שלהם חגגו בבית הספר שהיה עדיין בצריפים. משפחת אלעזרא

 

לדף הבית