המוזאון ההיסטורי בערד
דף הבית > אודותינו

משפחת גרוסקופ

יום ג' ה – 5.11.1962 שעת בין הערביים, השעה בה הגענו לערד. הכול מסביב שומם.
הפועלים סיימו את עבודתם בשטח ועזבו ואנחנו בודדים בסביבה. במרחק כמה צריפים מאיתנו נמצאת משפחת ארפי, בביתם המסודר – אותו הצליחו לארגן מאז בואם כשבוע לפנינו.
מלבדם ולבדינו אין אף משפחה, למעט מספר שומרים המסתובבים לשמור על רכוש חברות הבניה. ענת עמדה וגיהצה במגהץ אותו חיממה על פתיליה (חשמל עדיין לא היה). בביתם יש כבר מים זורמים. אנחנו הצטרכנו לחכות למים במשך יומיים (שלא לדבר על חשמל). הצריף שלנו היה פרוץ. את הדלת התקינו רק למחרת ואת הלילה עברנו כמו במעברה, תרתי משמע.
לערד הגענו בעקבות הכרזתו של דוד בן גוריון, שצריך ליישב את הנגב, ציונות (מילה מגונה כיום) בזעיר אנפין.
חיים היה איש צבא והחליט להשתחרר ולפתוח חנות, אשר הכילה הכל, חוץ ממזון. חנות אשר הייתה בבעלותנו במשך כ – 40 שנה ואשר עזבנו אותה עקב מצוקה. (מחלתו של חיים). הייתה זאת החנות ה – 1 שנפתחה בערד. חנות "כל-בו" אשר שמה דבק בה לאורך השנים.
אני הקמתי את גן הילדים הראשון בערד. גן אשר קלט את כל הילדים מגיל שנתיים עד גן חובה. היה בגן ערב רב של גילים. מבנה הגן עדיין לא הסתיימה בנייתו ולכן סידרו לנו חדר שהוכן מרגע לרגע. (בעתיד חנות "אתא" של משפחת פולק.) מים זורמים לא היו, השתמשנו בג'ריקן ובמימיות, וכן לא היו שירותים. את הציוד הראשוני לגן הבאתי מביתי. (הצעצועים היו של בתי דבורית). כך עברו הימים עד שהכשירו לנו את מבנה הקבע הראשון. צריף מחולק לשניים.
כל משפחה שהגיעה לערד ולה ילד בגיל שנתיים, אושר לה לשלוח את הילד לגן. כאשר הגיע מניין הילדים ל – 54, בגילאים מעורבים בתוך המבנה הקטן, נפתח גן שני של א.א.ע, וסוף כל סוף היה גן חובה כפי שצריך להיות.
עזרת הסייעת בגן הסתכמה ב – 3 שעות ביום מאחר ולא היה תקן לשעות עזרה. חצר הגן הייתה מלאת תעלות פתוחות של מים וגז. מאחר ועדיין לא סיימו את עבודות התיעול, לא יכולנו לצאת לחצר וכך, מקום ההתפרקות היומי היה בסיור והכרת הסביבה הקרובה או משחקים בחצר "החבל" ליד המלון של ברוך.
לערד הגענו עם בתנו הבכורה דבורית (אשר לא רצתה להשאר כאן עד שלא יהיו עצים). במשך השנים גדלה משפחתנו. נוספו לנו : איילת, איריס ושי, ונולדו נכדים.
עד השנה האחרונה המשכנו במסורת. פתחנו חנות במרכז המסחרי בערד ונהלנו אותה. חנות אשר הייתה למוסד עזרה לציבור התושבים הותיקים והחדשים.
הגמלאים העולים בעיקר מחבר העמים מאחר וחיים דובר רוסית , הוא היה יד עוזרת ומכוונת. עקב הנסיבות המצערות נאלצנו למסור את החנות לאחרים, אך השם "גרוסקופ" או "כל-בו" נמשך.
ילדים: דבורית +שלמה הושמנד.
איילת + רון עמיתי – קיבוץ ניצנים.
איריס + אמיתי דיין - רחובות.
שי - רמת גן
נכדים ילדיה של דבורית: הושמנד – שחר – 24 , איתי – 17.5. , מאור – 9
נכדים ילדיה של איילת עמיתי – ניב – 10.5, זיו – , 8.5 שקד – 5
נכדה בתה של איריס דיין - שחף – 3.4

"משפחת גרוסקופ "משפחת גרוסקופ
סיום שנה ראשונה בגן הילדים יום ראשון בגן הילדים
"משפחת גרוסקופ חיים וחיה גרוסקופ

 

לדף הבית