המוזאון ההיסטורי בערד
דף הבית > אודותינו

סיפורי ראשונים - משפחת הירש


לראשונה שמענו על ערד מפי החבר, דודי קלדרון שהביא את עיתון "צבר" שפרסם הודעה על הקמת עיר חדשה בנגב המזרחי – ערד, ובה בקשו מזוגות צעירים לבוא ולהרשם להקמת עיר חדשה בנגב.
פנינו לקריה להרשם, עברנו את "הסלקציה" (מילה נוראית) והתקבלנו.
היינו זוג צעיר נשוי מספר חודשים והתגוררנו בדירת חדר באחת משכונות פתח-תקוה. מקס עבד כמנהל עבודה ומסגר, ואני שהפסקתי ללמוד עקב נישואין, עבדתי כפקידה.
בערב, ב – 16.11.1962 נפרדנו מהמשפחות ונסענו שני זוגות צעירים לבנות עתיד בעיר ערד. העמסנו את רהיטינו על משאית של החבר אהרון ובחצות יצאנו לדרך. על נסענו על תואי הכביש שטרם נסלל.
אור ליום ה –17.11.62 הגענו ל"עיר". שני טורים של אסבסטונים לזוגות צעירים ומסביב אסבסטונים גדולים יותר – למשפחות. קבלנו אסבסטון מס' 2/ 40 בראשית הטור. מאחורינו כל הזוגות שזה עתה נשאו. הכביש בשכונה טרם נסלל והלכנו בין מהמורות לחנויות המכולת, הכלבו, האיטליז והירקות. כן היה שם סניף דואר קטן וקופ"ח. הכל קרוב לבית.
ביום הראשון מקס יצא לחפש עבודה והתקבל על ידי אורי פרי כעובד סולל בונה. אורי הורה לו להציב שלטים במקומות שונים ובם צויין מה יקום וייבנה במקום.
למחרת מקס עבד כרצף והכין את המרפסות הקטנות ליד כניסות הבתים. עבד שבועיים ועזב עם דודי קלדרון לכיוון C.A.C החברה האמריקאית שהקימה את הסכרים במפעלי ים המלח. הם עבדו שם כשנה ואז עזבו כדי להקים חברה בעיר יחד עם השותף השלישי זגורי יצחק ועוד אחד. עבודה ראשונה היתה הנחת צינור הגז מכידוד אחד לעבר העיר.
השנים שלא עבדו בדרך כלל, בילו את הימים הארוכים ביחד ובערב עם שובם של הבעלים ישבנו ואכלנו יחדיו.
גם את החגים שלא נסענו לביקור משפחות היינו מבלים יחדיו.
אני איילה בהריון ראשון ילדתי את בכורי עופר ב – 7.9.1963 בבה"ח סורוקה. עם תחילת הצירים נסענו המלווה החברה חנה זגורי ואני, בטנדר הויליס של הנהלת החבל לעבר בית החולים. עופר, הילד הראשון שנולד בין הזוגות הצעירים והשלישי למנין הילדים שנולדו בערד. ילד יפיפה כחול עיניים ושחור שיער עבות. במהלך ההיריון השני הצטרפתי לחברה שהוקמה בסיוע ההסתדרות שבראשה עבד יוסף שגיב והציירת המנוחה כרמלה גור והקמנו את המפעל לנשים לציור והדפסה אמנותית על בד.עבדתי מספר חודשים ואז ילדתי את אלה שנולדה ב – 25.7.65, בת חמודה עם 2 גומות חן בלחיים. בהריון שלישי, הדירה צרה מלהכיל, עברנו לשכונת יעלים – לפטיו, לדירה מרווחת. רונית נולדה ב – 22.9.1967 קטנה ומתוקה. אחריה נולד ליאור ב – 11.8.1970, כחול עיניים ובהיר שיער – ילד פרסומת. ואחרון נולד בועז ב – 25.4.1976 חמוד ומתוק.
במהלך הזמן מקס עבד בבניין, הקים כמה מבנים בעיר בינהם את בניין המשטרה. עזב את הבניין וחזר למסגרות בתור מנהל עבודה בחב' זגורי והקים את התשלובת הראשונה. הקים מבני תעשיה רבים וברחבי הארץ ואחרי מלחמת כיפור עבד כשותף בחברה.אחד המוצגים מעשי ידיו של מקס. בראשית ערד היה מקס מדריך הירי הראשון ברובי קרבין ובאקדחים, וכן בשעות הפנאי המעטות הדריך את בני הנוער בהתעמלות אמנותית.
במשך השנים התגייס לחצי משרה למשמר האזרחי כקצין מבצעים, שם גם אני הצטרפתי לחבורת הקלעים ברובה קרבין והבאנו לא אחת גביעים לעיר ערד בתחרויות קליעה ארציות בנוסף הקמנו את מועדון הקליעה ברובה אויר ואקדח והגענו עד ליגה לאומית. השתתפנו בתחרויות רבות ברחבי הארץ.
בשנת 1980 עזב מקס כל עבודה והצטרף לעובדי הרשות המקומית כמנהל בריכת השחיה בעיר. הוא עבד בזה 20 שנה עד הפרטת הבריכות.
אני לאחר 18 שנים כעקרת בית יצאתי לעבוד במשמר האזרחי כפקידת הרשות המקומית. 17 שנים עבדתי עד פרישתי עקב מחלה והבראת העירייה.
שנינו גמלאי הרשות שמחים בחלקינו. ילדינו סביבנו, הקימו בתים בערד ויש לנו דור שלישי הגדל כאן. הנכדים.
רונית עזבה לאחר נישואיה את הארץ ויצאה בעקבות בעלה שיצא ללימודים בקימבריג' אנגליה ועד היום יושבים שם. יש להם שני ילדים, ומידי פעם אנו נוסעים לבקר אותם. אנו מאמצים גם תלמידי ווג'ס מדי פעם ושמחים שחלק נשארים בארץ. זו תרומה קטנה שאנו עושים למען הקהילה.
בהערה נוספת אוסיף שבני משפחה וחברים רבים התאכסנו אלינו כדי להיקלט בערד ובעבודה, עד שמצאו את מקומם בערד.
אנו אוהבים את ערד וטוב לנו בה.

"משפחת הירשי "מעשה ידיו של מקס
הזוג הירש מעשה ידיו של מקס

 

לדף הבית